חישובי לוח השנה העברי, היהודי והשומרוני דומים הם ובנויים על מחזוריות. המחזור היהודי הוא בן 19 שנה, מתוכן 7 שנים מעוברות, והמחזור השומרוני, בן 32 שנה מתוכן 11 שנים מעוברות. בשל נקודות הפתיחה השונות של הלוחות, היהודי – בריאת העולם, והשומרוני – כניסת בני ישראל לארץ כנען בראשון יהושע בן נון, השנים המעוברות אינן מקבילות. הבדל זה גורם שכל 2-3 שנים חגי התורה אצל הישראלים–השומרונים נחוגים כ-30 ימים לאחר חגי התורה בקרב הישראלים-היהודים.
אך גם בשנים רגילות נדיר הדבר ששני העמים יחוגו באותו יום, על שום כללים הקיימים בלוח היהודי לפיהם יש חגים שאין אפשרות שיחולו בימים מסוימים בשבוע [“לא בד”ו פסח, לא גה”ז קציר, לא אד”ו ראש השנה ולא אג”ו כיפור”]. לשם כך מוסיפים בלוח היהודי יום לאחד מחודשי השנה [כסלו] , מה שגורם לכך שהשומרונים יחוגו אותם חגים יום או יומיים לפני היהודים.
זבח הפסח
הגיע יום הזבח. יום הארבעה עשר לחודש הראשון, בין הערביים. כל עדת ישראל מתכנסת ברחבה המפוארת. הכהן הגדול ופמליית נכבדי הקהילה מגיעים אל מקום הטקס, בליווי אורחים רמי מעלה. שם ממתינים להם בני עדת ישראל, חלקם, המבוגרים בעיקר, לבושים בלבוש התפילה ומקליהם בידיהם, וחלקם הגדול, ברובם צעירים, לבושים בלבוש יוצאי מצרים: מתניהם חגורים ונעליהם ברגליהם, לבושים במכנסיים וחולצה לבנים, מקלות בידי הזקנים. כאילו נכונו בזה הרגע לצאת ממצרים.
הכהן הגדול פותח בתפילת הזבח ומכריז על השחיטה. לפני הכרזתו הכבשים מובאים אל המזבח, ונשחטים בידי שוחטים מנוסים, בני כל המשפחות, הבודקים את כשרות השחיטה, איש אצל רעהו. פיסות מצות על מרורים מחולקות לכל בני ישראל. לאחר ניקוי הכבשים ושטיפתם תוכם כברם, עוקדים אותם, כבש על שפודו ומכשירים במלח.
כשעתיים ומחצה לפני חצי הלילה, תוקעים את הכבשים על שפודיהם בתוך התנורים המוסקים היטב. פי התנור נסתם כליל ברשת ברזל, לייצוב השפודים, ובד יוטה המכוסה מיד בבליל רטוב של עפר חום ושיחים. האש נחנקת. החום העצום העולה מן התנור העמוק צולה היטב את הכבשים.
בחצי הלילה, בעת שיצא המלאך המשחית להכות בכורי המצרים, מוצאים הכבשים מן התנורים ומוסרים מן השפודים אל קערות גדולות, המובלות בשירה, שאינה נפסקת מתחילת הזבח, אל הבתים. שם ייאכלו הכבשים או העזים בחיפזון על מצות ומרורים. כל הנותר מובא לשריפה עד בקר.
כשחל הזבח היום ששי, נפתח הטקס בחצי היום והכבשים מוצאים לאכילה לפני בוא הערב, למניעת חילול שבת. כל הנותר מוצפן עד מוצאי שבת, ואז מובל אל המזבח לשריפה. בשעת בקר מוקדמת, מתחילה תפילת מועד הפסח, הקצרה בתפילות הבוקר של המועדים.
בסיום שריפת הנותר בסביבות השעה 2 אחר-חצות, מסתיים מועד הפסח ומתחילים שבעת ימי חג המצות. ביום השביעי עולים עליה ראשונה בשנה לרגל אל המקומות הקדושים בפיסגת הרגרזים. ממחרת השבת 
שאחרי מועד הפסח מתחילה ספירת העומר שבסיומה נחוג חג השבעות – יום העליה לרגל השני להרגרזים.חג הסכות
שאחרי מועד הפסח מתחילה ספירת העומר שבסיומה נחוג חג השבעות – יום העליה לרגל השני להרגרזים.חג הסכותאין ימים יפים לישראלים – השומרונים מימי חג הסכות; אחרי צום יום הכיפורים מכתיבה המסורת של חכמיהם את ההרגשה של היוולדות מחדש. על כן כל אחד מבני הקהילה לובש און ומרץ מחודשים לקראת הקמת הסוכה, המזכירה בתכולתה ובמראהה את המראה היפהפה של גן העדן והן את חזות משכן משה רבנו – שניהם מוסתרים מן העין, ומשום כך ניתן דרור לכל מעצב בקהילה להקים את הסוכה כראות עיניו. כל אחד משתדל להקים את הסוכה היפה ביותר.
בטרם יעלו בני הקהילה להרגרזים בפעם השלישית בשנה, כמצוות עולי שלוש הרגלים בשנה, חייבים הם להשלים את הקמת הסוכה, בה החלו כבר במוצאי יום הכיפורים. בתוך ארבעת הימים המפרידים בין כיפור לסוכות, עיתים השהות היא קצרה ביותר, כאשר חגי היהודים חלים באותו שבוע, או כאשר חלה שבת בין כיפור לסכות, ועיתים יש זמן הכנה ארוך יותר.
אך ראה זה פלא, בכל זמן המוקצב להם מספיקים הישראלים–השומרונים להעמיד את סוכות הפאר שלהם על מכונן. תשלובת ארבעת המינים, שמצווה להקים בהם את הסוכה, יוצרת מכלול מרהיב עיניים. יש והמכלול מוצמד לתיקרת החדר הגדול בכל בית, ויש המציבים אותו על ארבעה עמודים איתנים. ממוצע משקל הפירות עומד על כ-350 ק”ג.
כל פרי עץ הדר מהודר בעונה נתלה בסוכה, כל מין בעשרות קילוגרמים, ומעליהם כפות התמרים הפתוחות, הפרושות לסירוגין, ראש-זנב-זנב-ראש ומעליהן ענפי עץ עבות סמיכים וסמוכים כסכך, ובצידם ערבי נחל, שהובאו מגדות נחלי הארץ ונהרותיה. כל המינים משולבים יחדיו.
מעמעמים האורות הפזורים לצבעיהם השונים בין קישוטי הנייר המגוונים, ועולים לרגל. זהו יום העליה לרגל השלישי בשנה אל האתרים המקודשים בהרגרזים.
בעליה לרגל מבקרים בשבע תחנות :
א- מקום שתים עשרה האבנים, שהובאו מן הירדן;
ב- מקום מזבח אדם ושת בנו;
ג- ליד גבעת עולם, שם הציב יהושע את משכן משה;
ד- המקום בו הראה מלאך האל לאברהם את האייל להקריבו תחת יצחק בנו;
ה- מזבח יצחק – מקום העקדה;
ו- מקום מזבח נח;
ז- חותמים התפילה על גבעת עולם.אחרי העליה לרגל יורדים אל הסוכות. השמחה מגיעה לשיאה. השיכר השקוף, שרק שלושה שבועות קודם לכן יוצר בבית, נמהל במי מעיינות ההר עד היותו לבנבן כחלב, ונערה אל הגרונות השרים בקול רם שירי סוכות עליזים.אכן, מועד חג הסכות הוא יום שמחה וששון. מגוון גדול של סלטים, שקדים קלופים, שהושרו במים, פולים שנאפו בתנור, מיני מאפה, עוגות ועוגיות, רק מגבירים את השמחה.
בתוך ימי החג חלה גם שבת מועד חג הסכות, הנקראת שבת גן-עדן, ללמדנו כי מי שנמחלו עוונותיו ביום הכיפורים, ראוי להיכנס בשערי גן העדן, שהסוכה נותנת לו ביטוי נאה. בסוכות מארחים את אלפי האורחים המגיעים אליהן מכל קצות הארץ ומרחבי תבל.
Photography: Ori Orhof
Follow and Share
Leave a Reply